1.

בפרשת השבוע, פרשת האזינו, התורה משבחת את הקב"ה על כך שאינו עושה עוול. וכלשון הפסוק: "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". מעניין לשים לב: 'א-ל אמונה' הוא שבח ראוי. כמו כן 'צדיק וישר'. אבל מהו השבח להשם יתברך על כך שאינו עושה עוול? וכי יעלה על הדעת, שתצא עוולה מתחת ידיו של בורא עולם, שהוא אמת ותורתו אמת?! 

רבי ישראל מסלנט זצ"ל, מגדולי המוסר, ביאר, כי רק הקב"ה יכול לדון דין אמת לאמיתה בלי שיצא מגזר הדין שום עוולה.

2.

הנה, כאשר בית המשפט של בשר ודם פוסקים את גזר דינו של האדם ובעקבות העבירה שעבר דנים אותו לעונש כזה או אחר, גם אם פסק הדין נכון לגופו של הנאשם, אי אפשר שלא תיגרם ממנו עוולה מיותרת לאדם אחר שהוא חף מפשע. לכל אדם יש מעגל אנשים שסובבים אותו, משפחה, חברים או שכנים, שעלולים לשלם מחיר כבד אם יקיר ליבם יצא חייב בדין. אמת, כי אדם שנסע במהירות מופרזת וסיכן חיי אדם, צריך לרדת מהכביש ואף לקבל קנס בשווי כספי גדול, אבל מה אשמה בתו שבדיוק כעת, בתקופת השלילה שלו, עומדת בפני יום שמחתה וצריכה אבא, שיעזור לה בהכנות ויסיע אותה ברכבו לחתונה? היא לא אשמה, אבל כך הוא מנהגו של עולם. תמיד יש עוול ועוגמת נפש, אין ברירה אחרת. 

מנהג בית דין של מעלה אינו כמנהג בתי דין של בני אדם. ב'בית דינו הצדק' הוא מחשב את כל הזמנים, יודע את כל הצרכים, מבין לכל הרגשות ורואה כבר בשעת החלטת פסק הדין את התוצאה שתהיה על כל מרכיביה ופרטיה. בבית דין של מעלה רואים את התמונה המלאה ויודעים לענוש אדם בצורה כזו, שאיש מלבדו לא יישא את עוונו. רק למלך מלכי המלכים יש היכולת להשכיל לדעת את ההשלכות כולן ולחשב, שלא ייעשה שום עוול בעקבות ההחלטה הגורלית. זו המעלה הגדולה ביותר שצריכה להיות במנהיג ובשופט, אך אינה יכולה להתקיים בבן אנוש. זהו שבח מיוחד ונשגב שלא יכול להיאמר על אף כוח אחר מלבד מרא דכולי עלמא, הקב"ה.

3.

בברכת 'אתה קדוש' בתפילת העמידה של הימים הנוראים אנו אומרים: "קדוש אתה ונורא שמך, ואין אלו-ה מבלעדיך, ככתוב: ויגבה ד' צבאו-ת במשפט" וגו'. צריך להבין, איפה רואים במילים 'ויגבה ד' צבאו-ת במשפט', שאין אלו-ה מבלעדיו? אדרבה, יש פסוקים אחרים רבים וטובים, שבהם נראה בפירוש, שאין אלו-הים זולתו של הקב"ה. לא היה מתאים יותר להביא את הפסוק המפורסם: "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד" וכהנה וכהנה עוד פסוקים ידועים, שבהם מוכח כי ההשגחה של הקב"ה היא היחידה ואין בלתה? חסרים ביטויים המוכיחים, כי הבורא יתברך שמו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים, ואין יחידות כמוהו בשום פנים?

לאור דבריו הנפלאים של רבי ישראל מסלנט, נוסח התפילה מתבאר היטב. גדולתו ותפארתו של השי"ת ניכרת בפרט על ידי (כך) שהוא מגביה את עצמו בעת שבא לשפוט את הארץ. משום שהוא דן כל אדם ואדם ממקום גבוה, שבו ניתן לראות את כל התמונה, הוא לא פוגע באיש שאינו מעורב, לבל יקבל עונש שלא לו. זו מידה שיש רק בהשם יתברך, מלך מלכי המלכים, שופט כל הארץ. בו ולא בשום כוח אחר בעולם. אין אלו-ה מבלעדיו.

מסופר על שופט בית המשפט העליון, שהיה יהודי ירא שמיים וביקש מהכל לכנות אותו בתואר 'שופט בכיר' בלבד, משום ש'שופט עליון' יש רק אחד!